איך לא לזרוק אלף שקל לפח בחו"ל: המדריך לחיסכון בעמלות מט"ח

מתכננים לנסוע לחו"ל בקרוב? לא מתכננים לבדוק כמה עמלות מט"ח תשלמו? תתכוננו לזרוק 1,000 שקל לפח. בתוך מערכת הבנקאות הריכוזית והיקרה, יש לאחרונה נקודת אור משמעותית: תחרות הולכת וגוברת על עמלות המט"ח. אבל לצד הברכה שבעליית מספר הגופים שמתחרים בבנקים, עולה גם הקושי להשוות בין האפשרויות השונות. כלכליסט עושה סדר בעמלות המט"ח. 

נתחיל מהבסיס: כשאנחנו קונים במטבע זר — בין אם ברכישה אונליין או במהלך נסיעה לחו"ל — המחיר הסופי תלוי בשני גורמים: שער המטבע בזמן העסקה, והעמלה הנגבית על המרת השקלים למטבע הזר.

אמנם על שער השקל מול מטבע זר אין לנו יכולת להשפיע, אבל סוג השער שבו משתמשים והיקף העמלות שגובים על ההמרה משתנים בין חברה לחברה ובין אמצעי התשלום השונים. צרכנות נבונה יכולה להוזיל משמעותית את העלויות. על חופשה משפחתית בעלות של כ־30 אלף שקל, הפער יכול להגיע ל־1,000 שקל — ולפעמים אפילו יותר. 

אם נתעלם לרגע מרכישת מט"ח במזומן — שגם כך מוגבלת יחסית — עומדות כיום שתי אפשרויות עיקריות לרכישות בחו"ל. הראשונה: שימוש בכרטיס אשראי. בעת הרכישה, חברת האשראי ממירה את הסכום לשקלים לפי השער היציג של אותו יום — שער שמפרסם בנק ישראל אחת ליום, והוא משקף את המחיר הממוצע של המטבע לפי נתוני המסחר באותו יום.

בכרטיסי אשראי של הבנקים, גובה העמלה נע לרוב בין 2.5% ל־3.5% מהעסקה. כלומר, אם רכשתם כרטיס טיסה ב־10,000 שקל, תשלמו עוד 250–350 שקל רק על עמלת ההמרה. יוצא דופן הוא הבנק הדיגיטלי וואן זירו, שמציע פטור מלא מעמלות מט"ח ללקוחות במסלול פרימיום — מי שמעביר לחשבון 5,000 שקל בחודש או משלם דמי מנוי חודשיים של 49 שקל.

הצעות משתלמות נוספות אפשר למצוא בכרטיסי מועדון של חברות האשראי. לדוגמה, במקס (Max) מציעים את כרטיס המועדון "רעות תקני לי", שבו עמלת המט"ח היא 1% בלבד. בכרטיס Secret Flights של כאל, עמלת המט"ח על טיסות ומלונות היא 0%, עד תקרה שנתית של 50 אלף שקל — אך מהשנה השנייה נגבים דמי כרטיס של 17.9 שקל. גם בכרטיס ישראכרט Basic משלמים 0% עמלה, אך מי שלא מבצע עסקת מט"ח בחודש מחויב בדמי כרטיס.

שחקנית חדשה שהחלה לפעול החודש בשוק המט"ח היא חברת הביטוח לנסיעות לחו"ל PassportCard: המנגנון של החברה מתבסס על כרטיס נטען, עמו משלמים במידה ויש צורך ביטוחי. כעת, בחברה יצרו כרטיס תשלום ללקוחות בעלי פוליסה פעילה, איתו אפשר לשלם בחו"ל במט"ח ללא עמלות. בחברה גם מציעים שירות החזר מע"מ אוטומטי במסגרת השימוש בכרטיס. 

האפשרות השנייה להתנהל עם מט"ח בחו"ל היא דרך ארנקי מט"ח דיגיטליים, כששתי הדוגמאות הבולטות הן Laya מבית אלטשולר שחם והארנק של Max וכן חשבונות מט"ח בבנקים. במקרה זה, המרת המט"ח מתבצעת בארנק, ללא קשר לרכישה. בשלב הראשון ממירים בארנק שקל למטבע זר, ואז ברכישה עצמה של מוצר לא מתבצעת המרה, אלא נעשה שימוש במט"ח שקיים בארנק.

ההבדל המרכזי לעומת רכישה בכרטיס אשראי הוא שהמרת המט"ח בארנק מתבצעת לפי השער הרציף — שער שמשקף את מחיר השוק של המטבע בזמן אמת. כמו בבורסה, הוא משתנה בכל רגע לפי היצע וביקוש. לכן, הוא עשוי להיות גבוה או נמוך מהשער היציג שבו משתמשות חברות האשראי.

הבעיה היא שבמרבית המקרים קיים פער בין השער הרציף "האמיתי" לבין זה שמציגים הבנקים וארנקי המט"ח. פער זה נקרא "מרווח המרה", והוא למעשה עמלה סמויה על שירות ההמרה. לדוגמה, אם שער היורו הרציף הוא 4 שקלים, ובנק גובה מרווח של 1%, השער שהלקוח יקבל יהיה 4.04 שקלים. לרוב מדובר בפער של כ־1%, אך הוא משתנה לאורך היום ואינו ידוע מראש. גם כאן, הבנקים הם הסמן היקר, זאת מכיוון שבנוסף למרווח ההמרה, הם גם גובים לרוב עמלה נוספת שנגזרת מגובה העסקה, אך עומדת על לפחות 6-5 דולר. 

מן הצד השני, נמצאים שני ארנקי המט"ח. Laya מבית אלטשולר, שהחל לפעול לפני מספר חודשים, וארנק המט"ח של Max, שפועל מזה שנתיים. בשני הארנקים יש מרווח המרה שאינו ידוע מראש, אך מדגימה נקודתית שכלכליסט ערך, עמד על 0.9% ב-Max ו-1% ב-Laya. 

המוצר ש-Laya מציעה כולל מספר מאפיינים יחודיים: מחשבון שמאפשר להשוות את החיסכון הפוטנציאלי בעמלות ביחס לכרטיס אשראי, וכן אפשרות ליצור קבוצות בטיולים בחו"ל כדי לתאם ולנהל הוצאות כספים משותפת. יתרון נוסף של Laya הוא אפשרות המרה ישירה של תשעה מטבעות שונים, זאת לעומת חמישה במקס, ומספר נמוך יותר ברוב הבנקים. כשמדובר במטבעות "אקזוטיים" שאין להם שער יציג בבנק ישראל, מתבצעת המרה כפולה: משקל לדולר או ליורו, ואז למטבע הנוסף, והלקוחות לא מודעים לרוב לעמלות הנוספות שנגבות בתהליך זה. 

לארנקי המט"ח יש גם יתרון עבור מי שמעוניין להחזיק במזומן בחו"ל: ניתן למשוך כסף מכספומטים בחו"ל ללא עמלות משיכת מט"ח. במקס הפעולה מתבצעת באמצעות כרטיס האשראי הפיזי, שהוא תנאי מקדים לשימוש בארנק. ב־Laya, לעומת זאת, יש להנפיק כרטיס פיזי מראש — בעלות חד־פעמית של 45 שקל. גם בכרטיס של PassportCard אין עמלת משיכה, ואילו בכרטיס של וואן זירו גובים 2%. 

בכרטיסים בנקאיים ובכרטיסי אשראי רגילים, עמלת משיכה מכספומט עלולה להגיע ל־3.5% מסכום העסקה. חשוב לזכור שגם אם הבנק או חברת האשראי אינם גובים עמלה, כספומטים בחו"ל עלולים לגבות עמלה עצמאית — ללא קשר לגוף המנפיק.

החדשות הטובות הן שההצעות החדשות בשוק המט"ח הן כנראה רק הסנונית הראשונה. הציפייה היא ששחקנים בינלאומיים גדולים — כמו הבנק הדיגיטלי Revolut — ייכנסו גם הם לפעולה בישראל, ויביאו לירידה נוספת בעלויות השימוש במט"ח.

השורה התחתונה: הדבר החשוב ביותר הוא לבדוק כמה אתם משלמים כיום על עמלות מט"ח - בכרטיס האשראי או בחשבון המט"ח שלכם. ארנקי המט"ח וכרטיסי מועדון יכולים לחסוך סכומים משמעותיים ביחס לבנקים, וכדאי גם לנסות להתמקח ולדרוש הנחה מהבנק.

בהתלבטות בין ארנקי מט"ח לכרטיסי אשראי, אפשר לאמץ כלל אצבע פשוט: אם אתם משלמים עמלת מט"ח של יותר מ־1% בכרטיס - סביר שארנק דיגיטלי יהיה לכם משתלם יותר, ולהפך. בנוסף, אם שער החליפין משתנה במהלך היום, ההשפעה תורגש בארנק (שפועל לפי שער רציף), אך לא בהכרח בכרטיס האשראי (שמתבסס על שער יציג שנקבע מוקדם יותר). שינוי חד של כמה אחוזים בשער עשוי להפוך את אחד האמצעים למשתלם במיוחד באותה נקודת זמן.